מה מאמינים הקראים

מ' אלפנדרי

אנו מאמינים שתורת משה היא היסוד והמקור של האמונה הישראלית. אנו מאמינים שהיא שלמה ותמימה, ושהיא מסבירה את עצמה, ושעל ידי עיון וחקירה אפשר לדעת את כוונתה מכוח הלשון והסגנון ומשפט השכל. כמובן שחכמינו ע"ה ידעו שמצוות התורה הם ראשי פרקים ולכן מורי דת בכל דור מורים הלכות לעם לפי המקרה והצורך. אולם, הנקודה העיקרית היא שמורה דת זה תמיד צמוד למשמעות הפשוטה של הכתובים וברגע שיסטה מדרך זו איננו מורה צדק. בוודאי שחכם אחד חולק לפעמים על אחר בהסברו את כוונת התורה. אין חכמינו נביאים. אינם בעלי רוח הקודש. אף חכם קראי לא "עלה שמימה" כדוגמת רבי עקיבא ורבי אליעזר "להציץ בכסא הכבוד". חכמינו הם ילודי אשה רגילים. אמנם מלומדים ומסוגלים להורות תורה ומצווה לעמם, אבל אנו נמצאים בתקופה בה מסתיר ה' את פניו מבית יעקב, כדברי הנביא, ולכן ישנם חילוקי דעות בין חכם לחכם. הפלא הוא כי אצל אחינו הרבנים ישנם חילוקי דעות, בין בית הלל ובית שמאי, רבי יוחנן וריש לקיש, רבי אליעזר ורבן גמליאל למרות שהם, לפי דבריהם, כולם מורים על פי קבלה אחת שנמסרה מפי רועה אחד (משה). ולכן הבינו אבות עדתנו כי קבלת הרבנים אינה קדומה, אינה שלמה, כי היא מלאת מחלוקת וספקות, איש מתיר ואחיו אוסר, אחד מחייב ורעהו פוטר. ולכן אנו סומכים על הכתובים ועל דברי רבינו משה בן עמרם האומרים לנו לשמור על המצווה הכתובה בתורתו עד אשר ירחם עלינו בוראנו וישלח לנו נביא וכהן מורה כקדם למען יורו צדק לעמו.

לא מתוך שנאה לאף חוג האמנו כך, כי אם מפני שההגיון מחייב אמונה זו לדעתנו. אנו מאמינים שדעה זו אינה מוציאה אותנו מכלל עם ישראל. אין אנו סבורים שדעה זו מצדיקה את הגידופים נגד עדתנו הנשמעים מידי פעם מצד אחינו הרבנים. ידוע לנו כי רבים בישראל אינם מאמינים שהקבלה הרבנית נמסרה מסיני. אולם אלו לא הוצאו מעם ישראל, לא הוחרמו, לא הובלטו לרעה בספרי היסטוריה וכדומה. הגיע הזמן שרוח של הבנה תדריך אותנו בכל מעשינו ולא רוח של קנאות עוורת. ובמשך הזמן אנו מאמינים שהעמדה הקראית תמצא מצדיקים ואוהדים רבים בין מחפשי האמת. עד אותו יום נחיה כאחים בארצנו כי בני אב אחד כולנו ואם לב כולנו לשם שמים נזכה ליעוד הטוב.